המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

התובע, המוסד לביטוח לאומי, הגיש ארבע תביעות כנגד הנתבעות, בסך כולל של 2,204,003 ₪, (נכון ליום הגשת התביעות, במהלך שנת 2009). התביעות הוגשו מכוח הסכם בין הצדדים המסדיר את הפיצויי שישולם לתובע בגין גמלאות המשולמות על ידו לנפגעים בתאונות דרכים בהן מעורבים כלי רכב המבוטחים על ידי הנתבעות.

ביום 16.11.12 הודיע התובע כי לאור פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7161/08 בדבר פרשנות המונח "רכב בבעלות המעביד", ולאור המלצת כב' השופט ברעם מיום 5.12.10 הוא מסכים לדחיית התביעות בארבע התיקים המאוחדים.

לנוכח הודעת התובע, אני דוחה את התביעות.

בהתאם להחלטתי, הגישו הצדדים את טיעוניהם בשאלת ההוצאות.

הכלל הוא שתובע שתביעתו נדחית או תובע החוזר בו מתביעתו, יישא בהוצאותיו של הנתבע.

עיינתי בנימוקי הצדדים ולא מצאתי טעמים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. יחד עם זאת הלכה היא, כי בעת קביעת שכר הטרחה יובאו בחשבון, בין היתר, אופייה של התביעה ומורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה בפועל על ידי בעל הדין בהליך, שכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו והתנהלות בעלי הדין (ר' ע"א(י-ם) 2259/08 המוסד לביטוח לאומי נ' שמג"ד חברה לניהול תביעות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן – "פסק דין שמג"ד").

התובע טוען כי בעת הגשת התביעה לא היו בפניו נתונים קונקרטיים ומבוססים לשלילת החזקה בדבר הבעלות ברכב שהיה מעורב בתאונה, כמו כן טוען התובע כי באותה עת טרם נתנה החלטת בית המשפט העליון בשאלת פרשנות המונח "רכב בבעלות המעביד", ולנוכח מועד ההתיישנות הקרב, לא נותרה בידו ברירה אלא להגיש את התביעות.

הנתבעות טוענות מנגד כי היה בידי התובע מידע מספיק לבירור סוגיית הבעלות קודם להגשת התביעה ומכל מקום, דווקא השיהוי בהגשת התביעה והצורך בהגשתה קודם לבירור העובדות, בשל מועד תקופת ההתיישנות הקרב, הוא נימוק לחיוב התובע בהוצאות ולא להיפך.

ייאמר מיד, אף אם אקבל את טענות התובע בדבר הקושי בבירור העובדות וההמתנה לפסק הדין של בית המשפט העליון, אין בטענות אלו כשלעצמן כדי לסטות מן הכלל כפי שפורט בפסקה 2 לעיל. בטענות התובע יכול ויהא כדי להביאונו למסקנה כי תביעתו לא היתה תביעת סרק ואולם בכך בלבד אין כדי לשלול מן הנתבעות את הוצאותיהן בגין ניהול ההליך.

זאת ועוד, איני סבורה כי ניתן להטיל דופי בהתנהלות התובע עת בחר להגיש תביעות בבתי המשפט השונים עד להכרעת הסוגייה בבית המשפט העליון. יחד עם זאת , על התובע לשאת בסיכון הנובע מהתנהלותו ולכן עליו לשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד לנתבעות עת בחר לסיים את ההליך נוכח דחיית עמדתו עקרונית בבית המשפט העליון. במיוחד נכון הדבר שעה שהעמדה הרווחת בבתי המשפט השונים היתה מנוגדת לעמדתו.

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה נדחתה בהסכמת התובע, טרם שהוגשו תצהירי עדות ראשית וטרם שנשמעו הראיות.

נוכח כל האמור ונוכח פסק דין שמג"ד, הסכום שדובר שם והערות בית המשפט המחוזי באותו פסק דין, אני פוסקת כי התובע ישא בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 55,000 ₪.

5129371

54678313

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ב, 16 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: